החלטה בתיק ת"א 37240-03-12

בפני בקשה לצו מניעה שהגישה המבקשת, יחד עם הגשת תביעה שכנגד.

התובעת שכנגד, מבקשת מתן צו מניעה זמני האוסר על המשיב וכל מי מטעמו לעשות כל שימוש במקרקעין נשוא הבקשה -  המכונה "אתר דושן", ובכלל זה, להימנע מביצוע כל פעולת חציבה ו/או כרייה ו/או גריסה ו/או ניפוי ו/או הובלה ו/או מכירה ו/או הוצאה מחוץ לתחומי המקרקעין של חומרי חציבה המצויים במקרקעין ו/או הפעלת מתקנים המצויים במקרקעין וכל פעולות או שימוש במקרקעין הקשורים בהפעלת המחצבה, עד למתן פס"ד.

ב"כ המבקשת מציין כי בכוונת המבקשת היה להגיש תביעה לסילוק יד ובמסגרתה את הבקשה לצו המניעה הזמני, אלא שהמשיב הקדים והגיש תביעה לבית המשפט המחוזי ועל כן, תביעותיה וטענותיה של המבקשת הועלו במסגרת תביעה שכנגד ובבקשה זו.

נימוקי הבקשה:

1.         המבקשת הינה הבעלים של המקרקעין שחלק קטן מהם הוקצו למשיב לפרק זמן קצוב שתוקפו פג, לשם ביצוע עבודות כרייה. המשיב ממשיך להחזיק במקרקעין ולעשות בהם שימוש ועבודות כרייה שלא כדין, ללא היתר ממוסדות התכנון ומאת הממונה על המכרות וללא התקשרות כדין עם המבקשת. המשיב אף מבצע עבודות כרייה במקרקעין נוספים ללא הסכם וללא היתר מהמנהל. המשך הפעילות החד צדדית של המשיב גורם נזק בלתי הפיך, מכלה משאב קרקע השייך למדינה ופוגע פגיעה של ממש בעקרון הצדק החלוקתי.

2.         כדי לבצע חציבה וכרייה במקרקעין דרושים שלושה תנאים מצטברים ודי בהעדרו של אחד מהם כדי לאסור ביצוע עבודות אלה.

התנאים הם: א . קיומה של תכנית תקפה בהתאם לחוק; ב . רישיון חציבה מהמפקח על המכרות; ג . חוזה הרשאה תקף לחציבה ולכרייה.

במקרה כאן, המשיב פועל כשהוא מפר את כל שלושת התנאים ולא רק חלק מהם.

3א.       לאחר מס' רב של הארכות ולאחר מו"מ ניתן למשיב רישיון חציבה עד ליום 30/12/10. תוקפו פג בתום התקופה והחל מיום 1/1/11 אין למשיב רישיון חציבה מהמפקח על המכרות.

ב.       בשנת 1993 נחתם ההסכם האחרון בי המבקשת למשיבה לתקופה - מיום 1/4/93 עד 31/3/96 שהתייחס לשטח של 20 דונם בלבד במקרקעין, בתחום תכנית ג/4004.

ג.        בעקבות חקיקת חוק חובת מכרזים 1992, חלה על המדינה חובה להוציא למכרז, מתן הרשאה לכריה ולחציבה בשל הייחודיות של תחום המחצבות, ניתנה בתקנות אפשרות ליתן הרשאה, בפטור מחובת מכרז למחצבות שפעלו מכח הרשאות קודמות, כמו המשיב. ואולם, תוקפן של הרשאות אלה, הוגבל על ידי התקנות לתקופה של עד 5 שנים. לפיכך, ניתן היה להאריך את ההרשאה למשיב עד ליום 15/5/98.

התקנות תוקנו מאוחר יותר באופן שאפשרו בחינה פרטנית של כל מקרה כדי לבחון אם קיימים אינטרסים שונים של בעל הרשאות קודמות, המצדיקים פטור ממכרז לתקופה נוספת. לצורך כך, הוקמה וועדה מקצועית - "וועדת ביין", והוראת התקנה קובעת כי ניתן ליתן פטור נוסף רק על יסוד המלצה מנומקת של הוועדה המקצועית.

המשיבה פנתה "לוועדת ביין" וביקשה אישור להמשיך חציבה בשטח של 110 דונם, למרות שההקצאה המקורית היתה בשטח של 20 דונם בלבד. "וועדת ביין" המליצה בסופו של דבר:" נראה לנו שיש מקום ליתן הרשאה נוספת בשטחים שבגדר התכנית [ג10509] בתנאי שהמחצבה תסדיר קבלת ההרשאה ותשלם כל חובותיה למנהל. במקרה של הסדר, כאמור, אנו ממליצים על מתן הרשאה נוספת עד תום עתודת החומר, אך לא יאוחר מ - 5 שנים.  אם לא תוסדר ההרשאה, כאמור לעיל, אנו מורים על מתן הרשאה נוספת לגבי ה- 2 דונם נשוא ההרשאה התקפה בלבד, עד לגמר עבודות החומר ולא יותר משנה אחת".

וועדת הפטור של המינהל החליטה את עיקרי המלצת "וועדת ביין" ונתנה אישור עד 28/2/11, דהיינו ל - 5 שנים מיום ההמלצה. בפועל ניתנה ארכה לתקופה ארוכה יותר - 5.5 שנים, שגם היא הסתיימה.

המשיב הגיש, מיוזמתו, ללא קבלת אישור המנהל וללא ידיעתו, תכנית המרחיבה באופן משמעותי את השטח המותר לחציבה, מבלי לעדכן את וועדת ביין, וללא רישיון חציבה, פלש למקרקעין נוספים ומבצע עבודות חציבה וכרייה של גבס.

כשנודע הדבר למבקשת היא פנתה למשיב שיחדל מהפלישה לשטחים נוספים ושתכנס לתוך השטח שאושר על ידי "וועדת ביין".

המשיב פנה למבקשת וביקש הארכה נוספת של הרשאה לכריה בטענה לנסיבות מיוחדות. בקשתו זו נדחתה.

בפגישה בין הצדדים סוכם בכתב כי המשיב יחדל מלבצע את העבודה בתחום שאליו פלש עד לא יאוחר מנובמבר 2011 והמינהל מצידו יקדם את הוצאת המכרז לציבור. לאחר מכן, פנתה המבקשת והפנתה את תשומת לב המשיב כי הארכת המועד שניתנה על ידי "וועדת ביין", פגה, אך המשיב מתעלם מההודעות וממשיך להפעיל את המחצבה.

תגובת המשיב -